ורדה להב | קל וחומר

בביאנלה הראשונה לקרמיקה הציבה ורדה להב ספירלה ממתכת שהתרוממה כלפי קצה חרוט קרמי תלוי מתקרה כמו היו זקיף ונטיף גאולוגיים שכמעט נוגעים זה בזה. הקירבה ביניהם אזכרה גם את אצבעות האל והאדם במרחק סף נגיעה בציור ״בריאת האדם״ של מיכלאנג׳לו. להב המשיכה בקו פיסולי המשלב בין חומרים, שואף לתנועה, לצמיחה והתרוממות כלפי מעלה. פיסול

שעובד עם החומר אבל מפליג ממנו למחוזות הרוח.

גם בתערוכה הנוכחית שרוב העבודות הן עבודות ממוטות ומפרופילים מברזל מסיבי, להב יוצרת תנועת רישום תלת ממדי קלילה על פי רוב אנכי שכיוונה מלמטה למעלה. זהו פיסול ארכיטקטוני מבני בקווים ישרים בצורות גאומטריות מובהקות. החומר הגולמי חתוך ומרותך בטכניקה של מסגרות

ברזל בגימור גס, בליטוש מזערי, ללא צביעה, ריקועים או עיצובי נפחות.

עיקר המבנים שיצרה להב דמויי כסאות כביכול, הם צרים ארוכים ודקים מכדי להיות שמישים. הפונקציה היחידה שלהם היא יצירת אשליה וחלימה. הכנפיים על משענות גב וגופים לא מוגדרים בקצוות של מוטות צרים מוסיפים גוון של מסתורין. ציפורים בתנועה של המראה מהרצפה מוסיפות לאווירה

של התנתקות מן הקרקע וריחוף, במובן הפיזי והמטאפורי.

במבט ארס פואטי, התערוכה קל וחומר, היא ״ריחוף״ לפסק זמן , מול הכובד בו אנו נמצאים שמרכזו בימים אלה ״חרבות ברזל״.

גבי יאיר, אוצר התערוכה

3.8.24