חגית אונמני רובינשטיין, שירי חנה לס | אות

שירי חנה לס מציגה רישומי דיו על נייר וצבע תעשייתי על בד. בתערוכה זו מבחר עבודות בשחור לבן ו״מונו כרום״ תכלת. הרישום של לס נעשה במברשת רחבה במהירות, ברציפות ובשכבה אחת. כשהדיו ספוג ברובו בנייר היא ממשיכה את התנועה עם מברשת חצי יבשה. בעבודות הבד היא מאפשרת לצבע לטפטף. אלה פעולות בהווה מובהק, שמשאירות סימון אותנטי של הלך רוח ברגע נתון. העבודות מתומצתות למספר נגיעות נוזל על מצע תוך תנועה הרמונית אישית כמו בחתימה או תנועת ריקוד. באומץ, באינטגריטי, ללא חרטה שיפוט או תיקון. בעבודות הנייר, כשהיא מחוברת חזק לרגע ולאישי המתומצת למספר מינימלי של משיכות מכחול, נוצרת שפת סימנים משל עצמה, אותות, אייקונים, בלתי מפוענחים, על זמניים עם מאפיינים אוניברסליים כמו הגיעו מתקופות קדומות וטרם נחשפו.

אצל חגית אונמני רובינשטיין הסיפור מורכב. ברקע יש עיסוק בזהות,קשרים בין דוריים והשפעות תרבות וחברה מהעבר ובהווה כמו גם התמודדות היום יומית מול המציאות הישראלית. עבודותיה תהליכיות ונעשות בשלבים עם רבדים של שכבות צבע וטכניקה משתנים. רוב העבודות עוסקות בשלם ובחלקיו. השלם משתנה, דינמי, מורכב מגופים אפורים מרחפים או צפים בחלל אמורפי חום אדום. העבודות מוקפדות ומאופיינות בצירים דיאלקטיים. הן משדרות דינמיות, אי שקט, כהות, אקספרסיביות יחד עם דיוק, שיווי משקל, צלילות ובהירות. לעיתים הדימוי מוטה על צידו או חתוך בקצוות הבד והצפייה בו מאתגרת ביתר שאת. העבודות מייצגות עולם בתהליך התרחשות בלתי צפויה, בלתי נתפסת ומסוכנת. אונמני מגיבה בעבודות המאופיינות בצירי מתח כמו כהה ובהיר, ישר ומוטה, רגוע וגועש, יציב ומתפרק, חם וקר, עכור וצלול, חופשי ומדויק.

היא נלחמת לשרוד, להשפיע ולגלות את החיובי דרך מעשה האמנות.

גבי יאיר, אוצר התערוכה

22.2.24