קווי – בין ובתוך קווים

גלריה אגריפס 12, ירושלים

אוצרת: טל גלפר

15.8.19 – 14.9.19

נפשי היא תזמורת נסתרת;

איני יודע באילו כלים היא מקישה ופורטת

מיתרים ונבלים, צימבלים ותופים

כולם בתוכי,

אני מכיר את עצמי רק כסימפוניה

פרננדו פסואה, מתוך ספר האי-נחת

רישומים עדינים בעט על פיסות נייר זעירות או רישומי עיפרון על ניירות ציור נובעים תדיר תחת ידיו של גבי יאיר. אלה הם קווים היודעים את דרכם הנמרצת אל הנייר. לעיתים צפופים ואינטנסיביים, ארוגים זה בתוך זה ויוצרים כיסוי של סבך כהה על גבי הנייר; לעיתים אווריריים ומינימליים המאפשרים גם לרקע הנייר הבהיר להתגלות. רישומים אוטומטיים, מדיטטיביים כמעט, שתחילתם ללא תכנון מוקדם. התבוננות חוזרת בהם תכניס מימד של קומפוזיציה ותעניק להם את צורתם הסופית כרישומי נוף עלום, תמיד בעל אופק רחוק.

יאיר רושם, ללא תכנון מוקדם, לצליליה האילמים של מוסיקה המתנגנת בראשו ומכתיבה את קצב תנועת היד הרושמת. היד הנעה מקישה, פורטת, מנצחת בבלי דעת על התנועה, כלי הציור מניחים את קולות הסימפוניה שהוא על גבי משטח הציור, בתהליך הנע בין חוסר שליטה עיוור לבין הסתפקות ומודעות אסתטית.

רישומים אלה הפכו לשפה מוכרת ולכתב היד האמנותי של יאיר, אך לאחרונה נוסף להם מימד חדש בדמות משיכות מכחול אסקפרסיביות הנעשות על ניירות ובדי ציור גדולים. הקומפוזיציות הקטנטנות האופייניות מקבלות נפח, המתפרץ ממשטחי הציור ומנכיח עצמו בעזות אל מול עיני הצופה. הקווים העדינים הפכו למשיכות מכחול עבות וצבעוניות בלתי מוכרת באדום לוהט, סגול עמוק וצהוב מוסיפה הבעה עזה ומתפרצת. למרות החידוש, נשמר גם בציורים אלה הסגנון הקווי שהפך לסימן ההיכר ול- DNA של עבודותיו של יאיר.

כמו הרישומים הקטנים, כך גם ציורי הצבע הגדולים מציירים נוף בלתי נראה, הנברא בעיני רוחו של יאיר פעם אחר פעם,  מציאות הנבראת מתוך רגש, צליל ומקצב המשתנים תדיר. מתוך אותם תווים נוצרת בכל פעם מנגינה אחרת ותוואי הנוף הדמיוני אך מוכר ואוניברסאלי כל כך, מותיר כמעט תמיד אופק גבוה לנשום לתוכו.

אם כל מפגש שלנו עם יצירת אמנות הוא הזמנה לאופן של שיחה אילמת הרי שמעשי האמנות של יאיר הם הזמנה לשוטט בנופי הנפש, להסתחרר באנרגיית הקווים, להקשיב למוסיקה הפנימית ולמצוא את השביל המוביל אל האופק.